היועץ היה בחופש? יאיר גולן עשה שלוש טעויות קריטיות - וטלטל את המדינה

נתחיל מהסוף: גם צה"ל כמו הממשלה נתון לביקורת, אבל מנבחר ציבור וסגן הרמטכ"ל לשעבר, מצופה לברור את מילותיו באחריות ומתוך הבנה של ההשלכות מרחיקות הלכת שיש להן, במיוחד כשאנחנו בעיצומה של מלחמה. במקום להתנצל על המעידה שלו, כדי לשמור על המסר הערכי החשוב לו – הוא בחר לכנס מסיבת עיתונאים כדי לחזור עליה שוב, במילים אחרות: "שרים חוגגים מוות והרעבה. יש לוודא שישראל תישאר מדינה שלא הורגת ילדים".

כינס מסיבת עיתונאים, רק כדי לחזור על אותה טעות. ח"כ יאיר גולן. צילום מסך: כאן 11

לח"כ יאיר גולן היו שלוש טעויות קריטיות בריאיון שהפך לשיחת היום ולא רק במערכת הפוליטית: הראשונה, היא מעידה לשונית – גולן ניסה להזהיר מתהליך שהוא חושש שישראל עוברת: "ישראל בדרך להיות מדינה מוקצית בין העמים. מדינה שפויה לא הורגת תינוקות כתחביב". אמירה אומללה, שהיה עליו להניח שתהפוך לכותרת המרכזית ומחוץ להקשר המקורי, תתורגם לכל השפות כהאשמה ישירה כלפי צה"ל ולא כאזהרה או חשש. כמי שכבר מעד בעבר באופן דומה מאוד ("מפחיד לזהות בקרבנו תהליכים מעוררי חלחלה שהתרחשו בגרמניה לפני 80-70 שנה") אפשר היה לצפות מגולן להבין מה שכל מרואיין צריך לדעת – מרגע שאתה משחרר את האמירה, אין לך אפשרות יותר לנהל את האופן שבו היא תתפרש. זה המקום שבו יועץ אסטרטגי אמור להתריע בפניו מראש, למקד אותו, ולהבהיר לו שאמירה מהסוג הזה לא רק חוסמת את הקשב הציבורי לדבריו, אלא מחזקת בדיוק את המחנה הפוליטי האחר שהוא מבקש להחליף.

וזה מוביל אותנו לטעות השנייה של גולן: היה עליו לדעת שיש סדר לדברים – אמירות אומללות, מטופשות וחסרות אחריות, כנגד רשויות המדינה וגם נגד צה"ל והעומדים בראשו – הן פריבילגיה של מי שכבר תפסו את השלטון. קודם תגיע לממשלה, יאיר גולן, אחרי כך תדבר. תלמד מתא"ל במיל מירי רגב שצווחה על הרמטכ"ל בישיבת ממשלה: "סיכנתם את הילדים שלנו, כמו ברווזים על הגדר!", השר בצלאל ("יש לי בטן מלאה על הצבא") סמוטריץ', השר איתמר (נגמרו הימים שאי אפשר להגיד לו כלום) בן גביר, השרה אורית ("מי אתם?! כוח ואגנר?") סטרוק, ח"כ לימור סון ("הפצ"רית פושעת") הר מלך ועוד ועוד.

רוב השרים הללו שתקפו בגסות ובחריפות את הרמטכ"ל, ידעו אחר כך להתנצל. לעתים אפילו במה שנראה שיטתי – יורים ומתנצלים. זו כבר הטעות השלישית של גולן: מעדת בלשונך, מעידה אומללה שאסור היה שתקרה, תתנצל! זה לא אומר שאתה צריך לסגת מעמדתך העקרונית שהמשך המלחמה מסכן לשווא את החטופים, את הלוחמים ולא פחות חמור את מעמדה של מדינת ישראל ואת חוסנה ברמה הגיאופוליטית.

התנצלות כמו כל טיפול במשבר היא עניין אסטרטגי, ולא הפסד כפי שאנשים סבורים בטעות. התנצלות צריכה להתייחס לאמירות שגויות שנאמרו, למעשים או מחדלים שנעשו ופגעו בציבור וכן לדרך התיקון שלהם בטווח המיידי. גם מרק צוקרברג לא היה נלהב להתנצל אבל עשה זאת ובגדול בפרשת קיימבריג' אנליטיקה. במרץ 2018, צוקרברג פרסם מודעת התנצלות בגודל עמוד בשישה עיתונים גדולים בבריטניה ובארה"ב. "יש לנו אחריות להגן על המידע שלכם, אם לא נעשה זאת – אנחנו לא ראויים לו", כתב צוקרברג וחתם אישית, מבלי להסתתר מאחורי גורם הנהלה בכיר.

במקום להמשיך להתחפר ולחפור את קברו הפוליטי, טוב היה עושה יאיר גולן עתיר הזכויות למען צה"ל והמדינה, אם היה ממהר להתנצל. גם כאן חשוב לדעת לדייק את המסר – על מה מתנצלים ולא פחות חשוב – הטיימינג. מי שמפספס אותו, משול למי שאכל את הדג המסריח, חטף מלקות וגם גורש מן העיר.

צדק הרמטכ"ל כשגינה את דברי גולן, וטוב שלא נענה לקריאות הפופוליסטיות לשלול את דרגותיו, היה גם מי שהרחיק לכת והציע למנוע את כניסתו לכנסת. כל אלה הם פועל יוצא של זליגת תרבות הריאליטי והחרמות ברשתות החברתיות למגרש הפוליטי. השר שלמה ("יאיר גולן מחבל בדמוקרטיה") קרעי יכול להרשות לעצמו לקחת אל הקצה את חופש הביטוי, רק משום שתוכניתו לחיסול חופש הביטוי והעיתונות עוד לא יצאה אל הפועל.

גולן תדלק את מוכנת הרעל ומי כמוהו יידע להתמודד גם תחת אש, אבל בעת הזאת הוא צריך גם את העוז – להתנצל ולא רק משיקולים פוליטיים. להתנצל מעל במה תקשורתית מרכזית – להבהיר בנחרצות ממה הוא חרד ולהודות שמעד מעידה איומה בבחירת המילים.