אבי מוסקל
הטור פורסם גם במגזין פורבס
לרגל יום השפה העברית, בחרו אלפי ישראלים את מילת השנה שלהם והיא – טרלול. המילה הזאת שמסמלת את התהליך של "ירידה מהפסים", מצב שמצליח לשבש את דעתנו. המילה השנייה אחריה לפי האקדמיה ללשון העברית היתה "חיסון" ואין סמלי מכך. השנתיים האחרונות היו גדושות בטרלולים, ואולי אם היינו משכילים יותר להתחסן, ולא רק כנגד נגיף הקורונה – היינו קצת פחות מטורללים.
בניו יורק הודיעו כי חגיגות השנה החדשה בטיים סקוור יתקיימו כמיטב המסורת, אבל תחת מסיכות והגבלות. גם בבורג' חליפה בדובאי, הונג קונג, סידני ולאס וגאס יקבלו את 2022 באירועים חגיגיים כמתכונן למי שיירשמו מראש. למעשה, מעבר לישראל – רק שתי מדינות סגרו לחלוטין את גבולותיהן בימים האחרונים: יפן וצ'ילה. היתר – מאפשרות כניסה ויציאה בכפוף להגבלות על הבאים ממדינות אדומות.
מנגד, בממשלת ישראל נזכרו להטיל הגבלות על הכניסה מנתב"ג, הרבה אחרי שהאומיקרון כבר השתולל ברחבי המדינה. ברור שלא מדובר בווריאנט שמגיע רק מחו"ל, יש מספיק ממנו כאן בינינו. גם יו"ר איגוד רופאי בריאות הציבור, פרופ' חגי לוין אמר בריאיון ברשת ב' שאינו רואה בכך צורך. אז למה להטיל הגבלות? שר האוצר, אביגדור ליברמן הגדיל ועשה כשהציע לעובדי ענף התיירות להחליף מקצוע. אין טרלול גדול מזה.
על פי נתוני דן אנד ברדסטריט בשנת 2020 הענפים המסוכנים ביותר במשק היו ענף המסעדות ובתי קפה, ענף סוכנויות הנסיעות וענף האופנה. לא פחות מ-4000 מסעדות נסגרו בשנה החולפת, לצד 1200 עסקים בתחום ההסעות וכ-1000 בתחום האופנה.
קצת אחרי האומיקרון ולפני גילוי הזן הבא של הקורונה, אנחנו יכולים לצפות שוב לתקופת חזרה לשגרה. האם שר האוצר מצפה שחברות התעופה, המלונאים, מורי הדרך, המסעדנים ויתר העוסקים בתחומי התרבות והפנאי – יעשו אז שוב הסבה ויתייצבו בצו שמונה, רק כי אמר?!
עוד מהפקולטה למדעי הטרלול: במקור, דרש ראש הממשלה נפתלי בנט לחייב תו ירוק בקניונים, בפועל הסתפקו בתו סגול וגם זה בעירבון מוגבל. ההנחיות החדשות במסגרת התו הסגול מגבילות כניסה של אדם אחד על כל 15 מ"ר בקניון, אבל מחריגות את הסופרמרקטים שם יהיה צפוף פי שניים (אדם אחד על כל 7 מ"ר). ישיבה בדוכני מזון מהיר בשטח ציבורי בקניון אסורה, ישיבה במסעדה באותו קניון – מותרת. צודקים בעלי המסעדות שאמרו בתגובה שההחלטה הזאת לא תפחית תחלואה אלא רק תרחיב את התפשטות המגפה הכלכלית.
ארצות הברית, בריטניה, צרפת, יפן, איטליה וקנדה הותירו מאחור את ישראל ביחס לשיעור ההתחסנות נגד קורונה. בקנדה ובאיטליה הוא עומד על יותר מ-80 אחוז, פורטוגל וקובה חצו את ה-90 אחוז ואיחוד האמירויות כבר מתקרבים ל-100 אחוז. שיעור ההתחסנות בישראל עומד על כ-70 אחוז.
איך הגענו למצב הזה שטרלול מוביל על פני חיסון? – ככה זה כשמנהלים משבר על פי קפריזות והיסטריה חולפת. אם בתקופת הבלימה בהתפשטות הנגיף, היינו פועלים להגברת ההתחסנות, לא היה צריך קריאה היסטרית של ראש הממשלה בימים האלה. אם בטרם האומיקרון, היינו פועלים ליצור מערך כניסה ויציאה מבוקר ויעיל בנתב"ג, ולא פותחים הכל כאילו לא היתה קורונה מעולם – יתכן מאוד שלא היה צריך לשקול הגבלות חדשות והיסטריות.
מדיניות ומשברים לא מנהלים מתוך גחמות ודחפים. השאלה אם החלטה מסויימת היא טרלול וספין נטו – נגזרת מהוכחת היעילות שלה. טרלול נוסף לדוגמה: תלמידי היסודי הלא מחוסנים ימשיכו ללמוד בכל מצב וצבע, בזמן שאחיהם המחוסנים יישארו בזום אם 70 אחוז מחבריהם אינם מחוסנים וצבע העיר השתנה לכתום. מבט חטוף על שיעורי ההדבקה בימים אלה בקרב ילדים עד גיל 11 מבהיר כמה האוכלוסיה הזאת רגישה יותר מהנוער הבוגר יותר. עדיין, רק בימים הקרובים יחל מבצע החיסונים בבתי הספר היסודיים. למה חיכינו?!
מה שנכון לגבי ממשלת ישראל - נכון לגבי כל מנכ"ל וראש רשות: את ההחלטות על טיפול ומניעת משבר צריך לקבל מראש וככל האפשר בקור רוח. לא בהיסטריה, לא להיגרר לתגובה להלך רוח ציבורי חולף ולא להסתפק במצג שווא של שליטה, אלא לשלוט. כך למשל, אם האופוזיציה שלך מבית לא מקבלת את ההגבלות שאתה מטיל על יציאה מן הארץ, אל תנסה להטיל את ההגבלות על כלל האוכלוסיה. דוגמה אישית היא לא רק מתחייבת מפועלו של ראש ממשלה או מנכ"ל, היא כל ההבדל בין טרלול למענה אמיתי ומסודר למשבר.
איך נכון לקבל החלטות בעת משבר?
הנה עשרת הדיברות למנהיג או מנכ"ל במשבר:
אל תדחיקו את הבעיה ואל תשקרו לעצמכם ולציבור או ללקוחות
אל תרשו לעצמכם להתפרק, זה יכול להוביל לאפקט דומינו
לא רק רוחנית ונפשית, אל תברחו גם פיזית! הנוכחות והנראות שלכם - חיוניות
אל תקפאו, פעלו מבעוד מועד ובשיקול דעת
אל תשתהו בתגובה, דחייה רק מתווספת לבעיות ולא פותרת אותן
אל תמשיכו לעשות מה שעשיתם עד עכשיו, כשמשהו משתבש - זה לא עוזר
אל תכחישו את המובן מאליו, הכחשה היא שקר
אל תמציאו סיפור כיסוי, זה בד"כ יחמיר את המצב
אל תאשימו ואל תפנו אצבע מאשימה לאחרים, אלה תירוצים ולא פתרונות
אל תרימו ידיים, אם תיכנעו - אין סיכוי לניצחון...
