האם רפורמת התקשורת תשנה את פני העיתונות בישראל?

עיתונאים רגילים לספר את הסיפור, לא להיות חלק ממנו. אך בשנים האחרונות - וביתר שאת באחד הכנסים המרכזיים לעיתונות הישראלית - עיתונאים מהדרום ומהצפון חלקו חוויות של סיקור תחת אש, ודיברו על הצורך לשמור על האמת גם כשהיא אינה פופולרית.

העיתונות הישראלית ניצבת בעיצומו של קרב על דמותה - מאבק שאינו רק על רייטינג או חשיפה, אלא על עצם קיומה כחופשית ועצמאית. בשנים האחרונות המאבק על חופש הביטוי הפך למאבק הישרדותי: מצד אחד, ניסיונות להגביל או לסגור כלי תקשורת; ומן הצד השני - מתקפה מתמשכת על עיתונאים עצמם, שנאלצים לעיתים לפעול תחת איומים ממשיים. כפי שתיאר מנכ"ל חדשות 12, אבי וייס, "עיתונאים בישראל נאלצים להיות מאובטחים כמעט סביב השעון".

שר התקשורת שלמה קרעי והעיתונאי אריה גולן בכנס אילת לעיתונות. צילום: אודי פורטל, אגודת העיתונאים בת"א

רפורמת התקשורת: כשחופש הביטוי פוגש את חופש המינוי

אחד מרגעי השיא של הוויכוח הציבורי על עתיד התקשורת בישראל התרחש במפגש טעון בין שר התקשורת ד"ר שלמה קרעי לבין העיתונאי אריה גולן וראשי מערכות החדשות. קרעי הצהיר שאין עוד צורך בשידור ציבורי - הצהרה ששיקפה את הכיוון של רפורמת התקשורת לרכז את השליטה בתקשורת בידי הממשלה.

אך הציבור רואה אחרת. לפי סקר יפעת מחקרי מדיה, 57% מהישראלים סבורים ששידור ציבורי הוא חיוני לדמוקרטיה, ותחנות כמו "כאן חדשות" ו"גלי צה"ל" - שהממשלה ביקשה להחליש - נתפסות כמובילות באמינות. גם הרעיון "לתת לצרכנים להצביע בשלט", כלומר לאפשר למדרוג ממשלתי לכוון את ההיצע, מתנגש בעובדות: כ־66% מהישראלים עדיין צופים במהדורות המרכזיות.

מנהלי החדשות טלי בן עובדיה (חדשות 13) ואבי וייס (חדשות 12) הזהירו כי החלשת השידור הציבורי או ביטול ההפרדה המבנית פירושם אחד - החלשת העיתונות כולה. פרופ' יחיאל לימור, חתן פרס מפעל חיים לעיתונות, ניסח זאת היטב: הממשלה פתחה "חזית תשיעית" - חזית נגד התקשורת.

מה שקורה כיום אינו תקרית מקומית, אלא ביטוי לאסטרטגיה מתמשכת. מזל מועלם כינתה זאת "האלגוריתם של ביבי" - גישה שעוקפת את התקשורת הממוסדת ונשענת על ערוצים מזוהים ורשתות חברתיות. הרפורמה שמקדם השר קרעי משתלבת בדיוק במגמה הזו: לא רק לעקוף את השומרים, אלא לפרק את המגדל.

החדשות, הדעה והנרטיב

הגבול בין חדשות, פרשנות ודעה הפך לטשטוש מתמשך. גם אירועים משפטיים, כמו פרשת משפט נתניהו, מדגימים כיצד דיון משפטי הופך מיד למאבק תקשורתי ופוליטי. ובכל זאת, עיתונאים ממשיכים לשאול שאלות - גם כשהן אינן נוחות. זה אולי סוד קיומה של עיתונות חופשית בחברה דמוקרטית.

פרדוקס האמון - ומה שעוד מציל את העיתונות

מחקר של יפעת מחקרי מדיה חשף את פרדוקס האמון: בזמן שצריכת החדשות ברשתות החברתיות עולה, האמון בהן יורד. 66% מהציבור בישראל עדיין צופים במהדורות המרכזיות, ו־71% רואים בתקשורת המסורתית מקור אמין יותר מהרשתות. הציבור אולי נכנס לרשתות כדי להתעדכן, אך כשהוא מחפש עומק ואמינות - הוא חוזר לעיתונות המקצועית.

המסר לעורכים ולמנהלי החדשות ברור: השמירה על מקצועיות, אתיקה ועצמאות היא ההגנה היחידה של העיתונות החופשית מול שני האיומים המרכזיים עליה - ההתערבות הפוליטית מחד, והזליגה המתמשכת של הדור הצעיר לרשתות מאידך.

מאות אנשי תקשורת מתכנסים מדי שנה בכנס אילת לעיתונות לדיון על אחריות, אמון ועתיד השידור החופשי בישראל - הציבורי והפרטי כאחד. גם אם הפלטפורמות משתנות, עיקרון אחד נשאר זהה: לרשות הרביעית יש תפקיד מהותי בבניין החברה והדמוקרטיה. מי שמחפש רק קליקים, שוכח את השליחות הציבורית שבבסיס העיתונות.