לא במקרה, ראשי העירייה הוותיקים המכהנים זמן רב בתפקידם – הם אלה שהובילו את הדרישה לקיים את הבחירות לרשויות המקומיות בעיצומה של המלחמה, ב-30.1.24. נימוקיהם נוגעים לקשיי ניהול הרשויות המקומיות בזמן בחירות ולשאיפה שלא לדחות עוד את קיום הבחירות כחלק מערכי היסוד הדמוקרטיים. אלא שקיום בחירות בעיצומה של מלחמה, כאשר כ-350 אלף אזרחים מגוייסים למילואים ועוד יותר מ-300 אלף פונו מבתיהם, אינו עולה בקנה אחד עם העקרונות הדמוקרטיים.
רבים מהמתמודדים ופעיליהם משרתים את המדינה בחזית הצבאית ונפקדים מזו האזרחית, הדבר מעיב בעיקר על המתמודדים החדשים, שבניגוד לראשי הערים – אין להם מנגנון עירוני שעומד לרשותם. המלחמה שולטת בשיח הציבורי והתקשורתי ודוחקת כל דיון על יתר תחומי החיים, אלה שבעתות אחרות – היו מהווים סיבה להחלפת השלטון המכהן.
במצב הנוכחי של "שקט יורים", נהנים ראשי הערים המכהנים מקמפיין חינם כחלק ממילוי חובתם הציבורית לתושבים. כך למשל, בהוצאת שיחות טלפון מטעם העירייה לתושביה, מהלך שמחייב השקעה ניכרת בקמפיין וכעת יש מי שעושים אותו על חשבון הקופה הציבורית. מנגד, המתמודדים מולם מגיעים לעיתוי הזה עם משאבים מדולדלים, אחרי מאבקים וקמפיינים מאומצים שנגדעו באיבם בשבעה באוקטובר, 24 ימים לפני יום הבחירות המקורי.
תקופת משבר או מלחמה מחדדת את יתרון המכהנים בזכות ניסיונם ו"מחזירים הביתה" תושבים שאולי קודם לכן שאפו לרענן את השורות. המלחמה מאפשרת חשיפה תקשורתית לראשי הערים בעיקר סביב המאבק בעורף האזרחי, כמעט ללא מקום לקולות אחרים של מתמודדים פוליטיים.
איך מנהלים קמפיין בחירות תוך כדי מלחמה?
ניהול יום הבחירות במצב של מלחמה, כשטילים משוגרים מדי פעם ומאות אלפים משרתים כבר חודשיים ברצף במילואים מבטיח יתרון נוסף לראשי הערים המכהנים: שיעור הצבעה נמוך. באופן מסורתי, שיעור ההצבעה בבחירות לרשויות המקומיות בישראל נמוך יחסית ובמצב שבו רבים אינם נמצאים בעירם או אינם פנויים פיזית ונפשית לכך – אנו צפויים לראות צניחה דרמטית בשיעורי ההצבעה. זהו מצב שמיטיב עם מי שיודעים להביא את ה"בייס" של בוחריהם לקלפיות בכל מקרה, בזכות שליטה במנגנון העירוני ובשינוע אוכלוסיות המצביעות באופן מתואם, כמקובל בקרב חרדים ומגזרים נוספים באוכלוסייה.
ומה עם טענת ראשי הערים שהם לא יכולים להתנהל תחת הגבלות שנת בחירות, בזמן מלחמה? – מקצת ההגבלות צומצמו גם כך כתוצאה מהצורך להתנהל במצב שנוצר בעורף. הרשויות יודעות להתנהל גם במצב של תקציב המבוסס על השנה הקודמת (חלק מראשי העיר מובילים לכך משיקולים פוליטיים), זאת לצד תמיכה מיוחדת שמעביר השלטון המרכזי ופילנתרופיה.
"בחירות ללא בחירות"
בנסיבות הללו, המעשה הדמוקרטי הנכון, היה לדחות את הבחירות לרשויות המקומיות לפחות ל-27.2.24 כפי שהתיר החוק שהכנסת אישרה, אם לא מעבר לכך. אף שאנחנו עדיין בעיצומה של המלחמה, עצימותה צפויה להשתנות ודחיית המועד תאפשר לפחות למתמודדים לראשות העיר, לנהל קמפיין ולא מתוך המרחבים המוגנים. מי שמתעקש על בחירות היום, רוצה "בחירות ללא בחירות", הופך אותן לסימון וי טכני: ראשי הערים המכהנים גם מפלגות חרדיות שצפויות להגדיל את כוחן ומפלגות הקואליציה שרוצות לעשות אקזיט במערכת המקומית, לפני ההתמודדות הקשה הצפויה להן אחרי המלחמה בבחירות לכנסת.
