למרות שהיה שר בקבינט וחבר פרלמנט, כשהתמודד לראשות העיר לונדון, סאדיק חאן, בחר למתג את עצמו כ"בנו של נהג האוטובוס", בן מיעוטים, פקיסטני ומוסלמי. אף אחד אינו זוכר את בן המיליארדר שהתמודד מולו אז ב-2016, ז'אק גולדסמית'. הימים היו ימים של מאבק ביוקר המחיה והטיקט החברתי הכריע את הבחירות. בניגוד ללונדון שאינה נכללת בין עשר הערים היקרות בעולם, תל אביב-יפו מככבת במקום השלישי. האם אחרי רבע מאה, מישהו יאתגר את חולדאי מהמקום שהכי כואב לתושבים: יוקר המחיה והדיור? – בינתיים זה עוד לא קרה.
מה שהיה נכון ב-2011, נכון שבעתיים ב-2023, ראש עירייה שלא הבין עד עכשיו שהבוחרים יגיעו לקלפי הישר מהרחובות הזעם והמחאה, עלול לשלם בכיסאו. אם היו שכינו את 2018 שנת המהפכים של הבחירות לרשויות המקומיות, 2023 מסתמנת כשנת המהפכה. היכן שהשלטון המרכזי אכזב, יינתן סיכוי למנהיגים בשלטון המקומי שיפגינו עצמאות והובלה – על פני מי שנתפסים כפקידי הממשלה.
בוקר יום רביעי 31 באוקטובר 2018, למחרת הבחירות לרשויות המקומיות, היה בוקר דרמטי אחרי לילה מורט עצבים בלא פחות מ-112 רשויות שהתעוררו עם ראש רשות חדש בראשן. הייתי אז עורך אחראי במשדר המסכם ומצאנו את עצמנו קופצים מנקודת שידור אחת לאחרת. אין כמו סיפור עיתונאי של ווינרים מול לוזרים כדי לכבוש את המסך. הוותק, השליטה במגרש הביתי והמנגנון הם היתרונות המרכזיים של כל ראש עירייה מכהן ומנגד – יש רבים מהם שפשוט "לא מתיישנים טוב".
ז'קי סבג לא הסתפק בנאום תוכחה לתושבי נהריה, אותם כינה "כפויי טובה" כשהודח אחרי 30 שנה, והבטיח להקים את ביתו החדש במבואות העיר עם הגב לתושבים. שלמה בוחבוט, יונה יהב, דב צור הם רק מקצת ראשי הערים שנאלצו אז לפנות את מקומם. וותיקים כמו רון חולדאי ומוטי ששון קיבלו מהציבור כרטיס צהוב.
הסיכוי להחליף ראש עירייה מכהן תלוי בשביעות הרצון מתפקודו, יותר מאשר בשיעור התמיכה בו
מניסיון העבר, הסיכוי להחליף ראש עירייה מכהן תלוי בעיקר בשני פרמטרים מרכזיים. שיעור התמיכה בו בסקרים אינו מבטיח את הישארותו בתפקיד. אם רמת שביעות הרצון מתפקודו יורדת מתחת לרף ה-60%, סביר מאוד שהוא יצטרך לארוז את חפציו למחרת הבחירות. רמת שביעות הרצון מראש העירייה, חשובה הרבה יותר משיעור התומכים שטוענים שיבחרו בו שוב.
חינוך הוא הפרמטר המוביל בגיבוש תחושת שביעות הרצון מתפקוד ראש העירייה, אחריו ניקיון העיר והנראות שלה, בהמשך מגיע נושא התשתיות והפיתוח העירוני. עכשיו תיזכרו בפמפום הידיעות על פרס החינוך או במיצג הישגי מערכת החינוך העירונית. כן, זו לא אשליה אופטית, הרחובות נקיים יותר עכשיו: "ראש העיר מטייל בעיר ומסדר לנו עוד ועוד עבודה", אמר לי השבוע נהג של משאית פסולת באחת הערים באזור המרכז. יכול להיות ששמתם לב גם לצונאמי תוכניות פיתוח ובניה שמאושרות או מוכרזות, במיוחד לקראת הבחירות.
עם זאת, יגידו לכם כל מי שהתמודדו בעבר, לא מנצחים בחירות בישראל על חינוך, תברואה או תשתיות, גם לא בחירות מקומיות. אז איך בכל זאת? – בואו נדלג לשנת 1993, אז הוזזו ממקומם שני דינוזאורים, ראשי הערים המיתולוגיים טדי קולק בירושלים ושלמה להט (צ'יץ') בתל אביב-יפו. שניהם הוחלפו בידי מתמודדים שהיו שרי ממשלה קודם לכן, אבל אסור להסיק מזה שהדרך ללשכת ראש העירייה סלולה מספסלי הממשלה או הכנסת. ניצן הורוביץ למשל התמודד מול חולדאי ב-2013, כשהנושאים המרכזיים שתקף היו חינוך, תחבורה ודיור, בעיות כאובות בתל אביב עד היום. זה לא הספיק לו כדי להפיל את ראש העירייה המכהן שכבר אז סגר שלוש קדנציות.
גם רוני מילוא תקף את אי שביעות הרצון מהחינוך, לצד בעיית הפשיעה, אבל זה היה רק חלק מאסטרטגיה שהדגישה את השקיעה והדיכאון של תושבי העיר. בניגוד לצ'יץ', אולמרט היה עדיין אהוד מאוד אחרי 28 שנה ולא רק בעירו. הסיסמה "אוהבים את קולק, מצביעים אולמרט" נועדה להתמודד עם האתגר הזה ולשחרר את המצביעים ברמה הערכית להצביע למי שסימן את עצמו כחלופה: צעיר, קשוב ונגיש יותר, עד לרמה של התחככות פיזית יומיומית בציבור.
הדרך ללשכת ראש העיריה עוברת בפינוי כסאו, אבל היעד הזה לא יושג רק באמצעות התקפות בכינון ישיר. הרובד הנוסף והחשוב של האסטרטגיה צריך לתת ביטוי ליתרונותיו הטבעיים של המתמודד החדש: חזון וכריזמה הם חשובים, האחד ניתן לגיבוש והאחר – מתת האל.
בואו נבהיר: הבטחות בחירות הן לא חזון ולא תוכנית עבודה. כחלק מתהליכי העבודה של כל רשות מקומית בישראל, היא נדרשת להציג תוכנית עבודה רב שנתית. המנגנון המקצועי כולו מגוייס לטובת בניית התוכנית בהתאם לצרכים ולצפי וכן לביצועה. זהו אומנם עוד יתרון לראש העירייה המכהן, אבל זה לא פותר את המתמודדים מולו מלהציג חלופות רציניות במסגרת מאבקים וקמפיינים שהם מנהלים.
מתמודד שאינו מציג תוכנית פעולה - יכול לחסוך את עלויות הקמפיין: אין לו סיכוי!
ביום הבחירות, מאחורי הפרגוד, התושבים מחפשים לבחור מישהו שנראה להם אמין וקשוב. בעל ניסיון ויכולות, אשר הם יודעים לאן הוא מכוון ומרגישים כי הוא יביא שינוי או שיפור באיכות חייהם בעיר. מי שרוצה להיבחר בשנת 2023 ולא יודע לומר לתושבים לאן הוא רוצה לקחת אותם ואת העיר ב-2030 – יכול לחסוך את העלויות הכבדות של הקמפיין. אין לו סיכוי. תוכנית הפעולה צריכה להתייחס לנושאים המרכזיים המטרידים את התושבים היום ולהראות כיצד בדרכים מקוריות ניתן לפתור אותם בעתיד.
חשוב לא פחות: לקיים! צביקה ברוט שהגיע ללא ניסיון קודם והדיח את ראש העירייה המכהן בבת ים בבחירות האחרונות הבטיח להוריד את הארנונה ואכן פרע את השטר, זה כמובן מתכתב עם יוקר המחייה. חיים ברוידא הציג תכנית עבודה שתכלול טיפול בבעיות תחבורה, מצוקת חניה ועזיבת צעירים את העיר והדיח בסיבוב השני את ראש העירייה המכהן, איתן גינזבורג.
לבסוף, בחירות לרשויות המקומיות הן הדמוקרטיה הכי ישירה שיש לנו בישראל. אנחנו בוחרים אישית את המועמד לראשות העיר ומצפים שהוא יהיה אחראי אישית כלפינו לביצוע הבטחותיו. אם יצליח ליצור קשר חם וישיר עם הבוחרים, להעניק תחושה אמיתית של אוזן קשבת ולגרום להם להאמין שזה לא רק חלק מהקמפיין – יש לו סיכוי טוב להתעורר עם חיוך מאוזן לאוזן, בבוקר ה-1 בנובמבר 2023.
